תסמינים של בלוטת התריס: הסימנים אצל נשים וגברים, ומתי כדאי להיבדק

בלוטת התריס (התירואיד) היא בלוטה קטנה בצורת פרפר בחלק הקדמי של הצוואר, ממש מתחת לתפוח האדם. היא מייצרת שני הורמונים, T4 ו-T3, שקובעים את הקצב של כמעט הכול: כמה מהר הגוף שורף אנרגיה, הדופק, חום הגוף, העיכול, הווסת, מצב הרוח והצמיחה של העור והשיער.

את הבלוטה מכוון TSH (ההורמון המגרה את בלוטת התריס), שמגיע מבלוטת יותרת המוח שבמוח. כשרמת הורמון התריס נמוכה, ה-TSH עולה כדי לדחוף את הבלוטה לעבוד יותר; כשהרמה גבוהה, ה-TSH יורד. לכן TSH היא בדיקת הדם הראשונה שרופאים עושים.

בעיות בבלוטת התריס שכיחות, והרבה יותר אצל נשים: לפי איגוד בלוטת התריס האמריקאי (ATA), לנשים יש סיכוי גבוה פי חמישה עד שמונה מגברים לבעיה כזו, ובערך אחת מכל שמונה נשים תפתח הפרעה בבלוטת התריס במהלך חייה. במחקר שנערך בשמונה ערים בהודו, לכאחד מכל עשרה מבוגרים הייתה תת-פעילות של בלוטת התריס, ורבים מהם לא ידעו על כך.

כשבלוטת התריס מייצרת מעט מדי הורמון, הגוף מאט. התסמינים מופיעים בדרך כלל בהדרגה כל כך, שאנשים תולים אותם בגיל, במתח או בחיים עמוסים.

תסמינים שכיחים: עייפות, תחושת קור, עלייה במשקל, עצירות, עור יבש, שיער גס או דליל, פנים נפוחות, כאבי שרירים, מצב רוח ירוד, זיכרון חלש, וסת כבדה וקול צרוד. לחלק מהאנשים אין תסמינים בכלל, והבעיה מתגלה בבדיקת דם שגרתית.

סיבות שכיחות:

• השימוטו (דלקת בלוטת התריס על שם השימוטו), שבה מערכת החיסון פוגעת בבלוטה לאט לאט. זו הסיבה השכיחה ביותר במקומות שבהם יש מספיק יוד בתזונה, והיא נוטה לעבור במשפחה.
• חוסר ביוד, שעדיין הסיבה השכיחה ביותר בעולם. מלח מועשר ביוד הפך אותו לנדיר בהרבה.
• טיפול או ניתוח בבלוטת התריס, למשל יוד רדיואקטיבי לטיפול בפעילות יתר.
• תרופות מסוימות, ביניהן ליתיום ואמיודרון.
• אחרי הריון (דלקת בלוטת התריס לאחר לידה), שלרוב חולפת.

הטיפול הוא בדרך כלל כדור יומי של הורמון בלוטת התריס (לבותירוקסין), כשהרופא קובע את המינון ובודק אותו בעזרת בדיקות TSH. רוב האנשים חוזרים להרגיש טוב כשהרמה מאוזנת.

כשבלוטת התריס מייצרת יותר מדי הורמון, הגוף עובד מהר מדי. זה יכול להרגיש כמו להיות כל הזמן על טורבו.

תסמינים שכיחים: ירידה במשקל למרות תיאבון טוב, דופק מהיר או לא סדיר, דפיקות לב, תחושת חום והזעה, רעד בידיים, חרדה, עצבנות, שינה גרועה, יציאות תכופות, חולשת שרירים ווסת קלה יותר. במחלת גרייבס העיניים יכולות להרגיש כאילו יש בהן חול, להיראות נעוצות או לבלוט.

סיבות שכיחות:

• מחלת גרייבס, מחלה של מערכת החיסון והסיבה השכיחה ביותר.
• קשריות (גושים) בבלוטת התריס שמייצרות הורמון עודף בעצמן.
• דלקת של בלוטת התריס (תירואידיטיס), כולל אחרי הריון, שיכולה לגרום לשלב קצר של פעילות יתר ואחריו שלב של תת-פעילות.
• נטילה של יותר מדי תרופה של הורמון בלוטת התריס.

פעילות יתר שלא מטופלת מעמיסה על הלב (כולל פרפור פרוזדורים, דופק לא סדיר) ומחלישה את העצמות עם הזמן, ולכן כדאי לטפל בה. האפשרויות הן תרופות שמרגיעות את הבלוטה, יוד רדיואקטיבי או ניתוח; הרופא (לרוב אנדוקרינולוג) יסביר מה מתאים לכם.

לנשים יש סיכוי גבוה בהרבה לבעיות בבלוטת התריס, וחלק מהתסמינים מופיעים בדרכים שקל לפספס:

• וסת: וסת כבדה יותר או תכופה יותר בתת-פעילות; וסת קלה יותר ונדירה יותר בפעילות יתר.
• פוריות: שתי הבעיות יכולות להקשות על כניסה להריון. רופאים בודקים TSH לעיתים קרובות כשהמחזור לא סדיר או כשההריון מתעכב.
• הריון: בתחילת ההריון העובר תלוי בהורמון התריס של האם, ולכן לבעיה לא מטופלת בבלוטת התריס יש חשיבות גדולה יותר בהריון. אם יש לך מחלה של בלוטת התריס, או תסמינים, ספרי לרופא או למיילדת ברגע שאת בהריון או מתכננת הריון.
• אחרי לידה: דלקת בלוטת התריס לאחר לידה פוגעת בכ-5 עד 10% מהנשים בשנה שאחרי הלידה. לעיתים קרובות מבלבלים אותה עם התשישות ומצב הרוח הירוד של הורות חדשה.
• גיל המעבר: גלי חום, שינה גרועה, מצב רוח ירוד ושינויים במשקל חופפים לתסמינים של בלוטת התריס, ובדיקת TSH עוזרת להבדיל ביניהם.
• PCOS (תסמונת השחלות הפוליציסטיות): וסת לא סדירה, עלייה במשקל ושינויים בשיער יכולים לנבוע מכל אחת מהן, ולפעמים שתיהן מופיעות יחד.

בלוטת תריס מוגדלת נקראת זפקת (גויטר). היא יכולה להופיע בתת-פעילות, בפעילות יתר או כשהבלוטה פועלת כרגיל, ולרוב אינה כואבת. קשרית בבלוטת התריס (נודול) היא גוש בתוך הבלוטה.

קשריות שכיחות מאוד, במיוחד עם הגיל, ויותר מ-90% מהן שפירות (לא סרטן), לפי איגוד בלוטת התריס האמריקאי. ובכל זאת, כל גוש חדש בצוואר צריך להיבדק. הצעדים הראשונים הם בדרך כלל בדיקת TSH ואולטרסאונד של הצוואר; לחלק מהקשריות נדרשת אחר כך דגימה במחט דקה (ביופסיה).

פנו לרופא מוקדם יותר אם הגוש גדל מהר, מרגיש קשה, או מופיע יחד עם קול צרוד, קושי בבליעה או קושי בנשימה.

התסמינים מכוונים, אבל בדיקת דם היא שמכריעה:

• TSH היא הבדיקה הראשונה. הערך גבוה כשבלוטת התריס בתת-פעילות ונמוך כשהיא בפעילות יתר. אצל רוב המבוגרים הטווח התקין הוא בערך 0.4 עד 4.0 mIU/L. במדריך בדיקת TSH תמצאו מה המשמעות של כל תוצאה.
• T4 חופשי (ולפעמים גם T3) מראה כמה הורמון של בלוטת התריס יש בפועל בדם.
• נוגדנים לבלוטת התריס (anti-TPO להשימוטו, TRAb לגרייבס) מראים אם מערכת החיסון היא הגורם.
• אולטרסאונד בודק את הבלוטה כשיש נפיחות או גוש.

כמה דברים יכולים לשבש את התוצאות: תוספי ביוטין (נמצא לעיתים קרובות במוצרים לשיער ולציפורניים) עלולים לגרום לבדיקות של בלוטת התריס להראות תוצאה שגויה, ולכן ספרו למעבדה אם אתם נוטלים אותם. גם מחלה לאחרונה, הריון ותרופות מסוימות משנים את ה-TSH.

• קודם נבדקים, אחר כך מטפלים. אל תתחילו על דעת עצמכם כדורים לבלוטת התריס, יוד, אצות קלפ או תוספים "לתמיכה בבלוטת התריס". יותר מדי יוד עלול להחמיר חלק מהבעיות בבלוטת התריס, ותוספים עלולים להסתיר את התמונה האמיתית.
• רשמו את התסמינים, יחד עם מתי הם התחילו, והביאו את הרשימה (או את הרשימה שלמעלה) לתור אצל הרופא.
• אם אתם כבר מטופלים והתסמינים חוזרים, בקשו בדיקת TSH חוזרת; ייתכן שצריך להתאים את המינון. שאלו את הרוקח איך ליטול את הכדורים לבלוטת התריס ביחס לאוכל ולתרופות אחרות.
• השתמשו במלח מועשר ביוד בכמויות רגילות. מזונות כמו כרוב, ברוקולי וסויה בסדר גמור בתזונה רגילה.
• שימו לב ללב ולעצמות בפעילות יתר של בלוטת התריס: הטיפול מגן על שניהם.