תסמינים של מחלת כליות: הסימנים לפגיעה בכליות, והבדיקות שמגלות אותה

יש לכם שתי כליות, כל אחת בערך בגודל של אגרוף, מתחת לצלעות משני צידי עמוד השדרה. בכל דקה הן מסננות את הדם ומוציאות פסולת ומים עודפים בשתן. הן גם שומרות על איזון המלחים והמינרלים, עוזרות לווסת את לחץ הדם, עוזרות לייצר תאי דם אדומים ושומרות על עצמות חזקות.

מחלת כליות כרונית (CKD) פירושה שהכליות פגועות ומסננות פחות טוב ממה שהן צריכות, במשך שלושה חודשים או יותר. היא שכיחה, במיוחד עם הגיל, והיא שכיחה יותר אצל אנשים ממוצא דרום אסייתי או שחור.

לכליות יש הרבה כושר רזרבי, ולכן הן יכולות לאבד חלק גדול מהתפקוד שלהן לפני שמרגישים משהו. לפי הערכת הקרן הלאומית לכליות בארה"ב (National Kidney Foundation), רק כ-1 מתוך 10 אנשים עם CKD יודעים שיש להם את המחלה. לכן מחלת כליות מתגלה בדרך כלל בבדיקות, ולא לפי תסמינים.

בהתחלה: בדרך כלל שום דבר. הרמז הראשון הוא לרוב בדיקת דם או שתן שגרתית שנעשתה מסיבה אחרת. יש אנשים שמבחינים בשתן מוקצף, בעיניים נפוחות או בהטלת שתן תכופה יותר בלילה, שיכולים להיות סימנים מוקדמים לדליפת חלבון או לכך שהכליות מרכזות פחות טוב את השתן.

בהמשך, כשהתפקוד יורד:

• סימני נוזלים: נפיחות בקרסוליים, בכפות הרגליים או בידיים, עיניים נפוחות, קוצר נשימה
• סימני שתן: הטלת שתן תכופה יותר, במיוחד בלילה, דם בשתן, שתן מוקצף
• סימני הצטברות פסולת: עייפות, גרד או יובש בעור, תיאבון ירוד וירידה במשקל, בחילה, התכווצויות שרירים, קשיי שינה, קושי להתרכז, כאבי ראש
• אצל גברים: בעיות בזקפה. אצל נשים: במחלה מתקדמת הווסת יכולה להפוך ללא סדירה או להיפסק.

כשהכליות מפסיקות לתפקד (שלב 5): התסמינים האלה מתחזקים, וייתכן שיהיה צורך בדיאליזה או בהשתלה. לפי נתוני ה-NHS הבריטי, זה קורה רק אצל כ-2 מתוך 100 אנשים עם CKD; רוב האנשים מתמודדים עם המחלה בעזרת תרופות ומעקב.

פגיעה חריפה בכליות (AKI) היא מצב אחר: היא מתפתחת בתוך שעות או ימים, לרוב בזמן מחלה אחרת. הסימנים כוללים הרבה פחות שתן מהרגיל, צמא חזק, בחילה או הקאות, נפיחות ברגליים, בלבול או ישנוניות, וקוצר נשימה בשכיבה. פגיעה חריפה בכליות מחייבת פנייה לרופא באותו יום.

בדרך כלל לא. מחלת כליות כרונית כמעט תמיד לא כואבת, וזו אחת הסיבות שהיא לא מורגשת.

כאב שמגיע מהכליות מורגש בצד או בגב, ממש מתחת לצלעות, ובדרך כלל יש לו סיבה אחרת:

• דלקת בכליות (זיהום בכליה): כאב בצד או בגב עם חום, צמרמורות, בחילה, ולעיתים קרובות צריבה במתן שתן. זה מחייב פנייה לרופא באותו יום.
• אבנים בכליות: כאב חזק ועוויתי שמגיע בגלים, מהגב או מהצד לכיוון המפשעה, לפעמים עם דם בשתן.

רוב כאבי הגב התחתון מגיעים מהשרירים ומהמפרקים, לא מהכליות. כאב גב לבד, בלי חום ובלי שינוי בשתן, הוא רק לעיתים רחוקות בעיה בכליות.

• סוכרת: סוכר גבוה בדם פוגע במסננים הזעירים של הכליות. זו אחת משתי הסיבות השכיחות ביותר.
• יתר לחץ דם: מעמיס על כלי הדם הקטנים בכליות. זו הסיבה השכיחה השנייה, ומחלת כליות יכולה להעלות את לחץ הדם עוד יותר.
• מחלת לב וכולסטרול גבוה, שפוגעים בכלי הדם שמזינים את הכליות.
• דלקת של הכליות (גלומרולונפריטיס), זיהומים חוזרים בכליות ומחלות תורשתיות כמו כליות פוליציסטיות.
• חסימות בזרימת השתן, כמו אבנים בכליות שחוזרות שוב ושוב או הגדלה של הערמונית.
• שימוש ממושך בתרופות מסוימות, כמו משככי כאבים נוגדי דלקת באופן קבוע (NSAIDs כמו איבופרופן או דיקלופנק) וליתיום. אל תפסיקו תרופה שנרשמה לכם בגלל זה: שאלו את הרופא אם אתם צריכים בדיקות כליות.
• פגיעה חריפה בכליות בעבר, שיכולה להשאיר נזק מתמשך.

מכיוון שמחלת כליות מוקדמת היא שקטה, לאנשים בסיכון גבוה יותר ממליצים לעשות בדיקות קבועות גם כשהם מרגישים טוב:

• סוכרת: בדיקת כליות כל שנה
• יתר לחץ דם או מחלת לב
• היסטוריה משפחתית של אי-ספיקת כליות או מחלת כליות תורשתית
• פגיעה חריפה בכליות בעבר, אבנים בכליות שחוזרות שוב ושוב, הגדלה של הערמונית או זאבת (לופוס)
• תרופות לטווח ארוך שיכולות להשפיע על הכליות, כמו ליתיום או משככי כאבים מסוג NSAIDs באופן קבוע
• גיל מעל 60, ואנשים ממוצא דרום אסייתי או שחור, שנמצאים בסיכון גבוה יותר
• חלבון או דם שנמצאו בשתן בעבר, בלי סיבה ידועה

שאלו את הרופא כל כמה זמן כדאי לכם להיבדק.

שתי בדיקות פשוטות מגלות את רוב מחלות הכליות, בדרך כלל הרבה לפני שיש תסמינים:

• בדיקת דם לקריאטינין, חומר פסולת שהכליות מפנות. המעבדה מחשבת ממנו eGFR (קצב סינון כליתי משוער), שמראה כמה דם הכליות מסננות בכל דקה. eGFR מתחת ל-60 במשך שלושה חודשים או יותר פירושו CKD, ומתחת ל-15 פירושו אי-ספיקת כליות. המדריך שלנו לקריאטינין מסביר את המספרים ואת השלבים, עם מחשבון.
• בדיקת שתן לאלבומין, חלבון שכליות בריאות שומרות בדם. היחס אלבומין לקריאטינין (ACR) מראה כמה ממנו דולף.

בתשובות המעבדה מופיעה אחת משתי היחידות, אז בדקו איזו מודפסת אצלכם. תוצאה גבוהה בדרך כלל חוזרים עליה כדי לאשר אותה, כי פעילות גופנית, זיהום או וסת יכולים להעלות אותה לזמן מה.

הרופאים יכולים גם לעשות בדיקת שתן בסטיק (מקלון) לדם ולחלבון, אולטרסאונד כדי להסתכל על הכליות, ובדיקות דם נוספות כמו אשלגן וספירת דם מלאה (CBC), כי מחלת כליות יכולה לגרום לאנמיה.

אין ריפוי למחלת כליות כרונית, אבל טיפול יכול להאט אותה ולהגן על הלב, וככל שמתחילים מוקדם יותר, כך טוב יותר.

• איזון לחץ הדם הוא הצעד החשוב ביותר. הרופאים משתמשים לעיתים קרובות בתרופות שגם מגינות על הכליות; הרופא שלכם מחליט איזו תרופה ובאיזו כמות.
• איזון הסוכר בדם אם יש לכם סוכרת. חלק מהתרופות לסוכרת גם עוזרות לכליות להמשיך לתפקד לאורך זמן רב יותר.
• תרופות להורדת כולסטרול ולהגנה על הלב, כי CKD מעלה את הסיכון להתקף לב ולשבץ.
• בדקו לפני כל תרופה חדשה, משכך כאבים, תוסף תזונה או תרופה צמחית, כולל תרופות סבתא ורפואה מסורתית: חלק מהם יכולים לפגוע בכליות, ותרופות רבות צריכות מינון אחר כשהכליות מסננות פחות. ספרו לכל רופא ורוקח מה ה-eGFR שלכם.
• אל תעשנו, הישארו פעילים, שאפו למשקל תקין ואכלו פחות מלח. דיאטנית יכולה לייעץ לגבי חלבון, אשלגן וזרחן אם תפקוד הכליות שלכם נמוך.
• שתו מספיק כדי שהשתן יהיה בהיר, אלא אם הרופא אמר לכם להגביל שתייה.
• הקפידו על המעקב. בדיקות דם ושתן חוזרות מראות אם הטיפול עובד.

אם הכליות מפסיקות לתפקד, דיאליזה או השתלת כליה מחליפות את העבודה שלהן. צוות הכליות שלכם ידבר איתכם על זה הרבה לפני שתצטרכו את זה.